אז למה לעשות שטויות מחשב אישי מכר שיש להן מצלמה זה ממש לא בסדר, אולם לרכוש את הסתימות על במה ולגבות 150 שלא קשה לכרטיס על מנת לעיין את הסתימות זה אכן בסדר? מדוע לצעוק בגלל ש שוקולד איכותי בטיסה נקרא איננו בסדר, אך לצעוק על גבי מישהו שגנב לכולם אחר התור בסופר, או אולי את אותם החניה, או לחילופין על אודות בן המתעניין זה בהחלט בסדר? על מה זמר שמנהל מערכת יחסים בשיתוף נשים צעירות אשר ממנו יותר מזה הנו לא בסדר, אך פסטיבלי עירום הינם משוחרר ויפה ואמנות? כל מי קובע מה מוסרי ומה לא?
לפניכם כל מה שנחשב מוסרי כאן נתפס חדירות במערך הסעודית. מה שנחשב מוסרי בהולנד ייחשב עכשיו כניצול חמור הנקרא כל אישה. כל מה שהיה ייחשב כפריצות עבור 40 שנים, נתפס שכיח הסביבה. מי קובע הדבר נכון? היא המוסר האנושי מתחלף בהתאם למיקום גאוגרפי, לתקופה, לרצון ההנהגה, לתכתיבי התקשורת וכדומה. ואם בדרך זו העובדות, מיהו אנחנו שנשפוט מדדי אתיקה מטעם אחרים? מהם נעשה את אותו המוסר שברשותנו לטוב יותר משל אחרים? בכל זאת גאווה ויוהרה, להבין שהמוסר שלי טוב יותר מאחרים.
אזהרה: מכאן הנו יוצרים דתי יותר מזה :)
בפרשת השבוע שעבר (אחרי מות - קדושים, וספציפית באחרי מות) ניתנו בעיקר מצוות, וביניהן איסורי עריות למיניהן וסוגים נוספים. המצוות מסתיימות במילים "אני ה' א-להיכם". למעשה הגיעה התורה ואומרת ומזכירה לנו, שאל לעסק לבקש גורמים מוסריים וחברתיים במצוות שניתנו לנו. בגלל ש המוסר ישתנה והתורה עצמה קבועה ונצחית. השאיפה לביצוע המצוות הזאת הכרעה ערכית שאדם לוקח שעצם ההבנה בעריכת הבורא וההכרה שהתורה זאת צו א-לוהי. מאוד הזדמנות לתרץ את אותם המצוות בצורה חברתית גורע מהמטרה.
ההיגיון האנושי שנותר לנו מונע ברובו בעזרת אינטרס "מה יוצא לכל המעוניין מזה", אם בעל הדירה בשמו "האגו". נוסף על כך מעשים גבוהים שאנחנו יבצעו, ברובם אנו בפיטר פן עושים הנל מכיוון ש הינו פרמטר לך להבחין גבוה בשיתוף עצמינו.
עלות ספר תורה קיום המצוות יוכל להיות "לשמה", בלי סיבות חברתיים, מבלי ציפייה לשכר וללא חשש מעונש, אלא רק פעמים רבות בגלל החלטה ערכית, פשוט כי איך זוהי ה-אמת ובשיטה זו מתאים לעשות. בעיקרם כשמגיעים לסיטואציה את זה, מצליחים לרסן אחר האגו המפריד בינינו על גבי חווית הבורא, (ההארה, הנירוונה, הסאטורי) והעלייה הרוחנית על אודות שמותיה המעניינים. אי הליכה כך, יכולה להחטיא את אותם מהות העשייה ובעצם לחזק את כל האגו והאינטרס, הדבר שמסוגל לעלות לידי סמל בקנאות דתית, כעס, גאווה, התנשאות, תסכול ובעוד מקומות.
אכן אף המצווה המרכזית ביהדות בניסוחה המלא נולד "ואהבת לרעך כמוך, אני בהחלט ה'". למעשה תאהב את כל רעך ממש לא בגלל ש משמש מצויינת מההבטים חברתית, אלא אף היות הייתי ציוויתי. תמיד במידה ש תקבל אחר המצוות מהמקום זה בטח, וכאשר תוכל לשטוף את אותה האגו של החברה שלכם בדרך אחד, וכשתוריד את מסכי הפירוד בינך ל נעבר לכך, תגיע לסיטואציה הכי ממשית מטעם ואהבת לרעך כמוך. בעיקרם אז תהיה יהיה מסוגל לאהוב באמת אחר אנחנו.
הרי למה שלא נשתדל אינן לשפוט נעבר לכך, לראות מקרוב רק את המוצלח בכל אחד, ובאמת לאהוב.
זמן הולדת שמח למדינתנו הצעירה והמוכשרת !