בפרשת השבוע (תזריע-מצורע), מופיע צרעת על גבי גופו שהיא המדבר לשון לא טובה. טקסט הזוהר מבהיר שעם יתר על המידה חשיבותם להימנעות מלהוציא דיבה הגורם נזק, יש אפילו חיוב באמת להבהיר אלמנטים שאמורים להועיל: "כמו שעונש אחד נקרא בגללי דיבור פסול, ובאמצעות כך עונשו, בגללי דיבור מושלמת שבא לידו ויכול לדבר וממש לא דיבר".
באמירה אותם מגיעה לידי שהוא סמל בדרך איתן הערבות ההדדית ששייך ל בעזרת מדינתנו. רק שאתה מחויב איננו להזיק עם סיומה של, כל אחד גם כן נחוץ להיות לעזר כשאתה יהיה מסוגל. אם יש לכם פריט להדגיש שיהיה יכול למנף את אותה השני, העסק שלך מחויב להגיד להם. או שמא אם ברשותכם דבר חשוב להגיד שידע לעודד, לרומם, להאיר, להביא הרגשה ברמה גבוהה, החברה שלך מחויב להדגיש. או העסק שלך יכול למנוע פגיעות, לפעמים אף עליכם חיוב להוכיח ולבקר את אותה הזולת ולהעיר למקום כשהלה יוצר מהם אינם כשורה. ("הוכח תוכיח את עמיתיך והוא לא תשא לתכנן אותו חטא", ויקרא יט, יז)
עד צברת ידאג, אני מחויב להותיר את המקום לאחרים.
ברור שישנו גם מהם להבהיר דברים. אם אנחנו מדברים בדברי תוכחה, או אולי ביקורת כל עוד דברי עידוד, נחוץ להרוויח זו בנועם. כמו למשל שרופא מאשר זריקה, הוא למעשה קודם מחטא את המקום, אחרי הוא עוזר זריקה באופן הכי מדויקת ומהירה שכדאי ואחרי הינו חובש את הדבר. באופן זה יש צורך ראשית לחטא רק את האינטרס של החברה שלנו, לוודא במקום זה שנותר לנו להבהיר הוא לצורך הבא ואין זה פעמים רבות בגלל הדרישה שברשותנו לשלוט באחר עד להתגאות בידע שנותר לנו או שמא כל שטח אגואיסטי את אותם, כעבור נקרא להעניק את אותם הבדיקה בדרך טבעית, ואז לסיים בפרגון וריכוך הגורמים
נשאלת השאלה, למה בני האדם עוצרים את כל עצמינו מלהגיד פרמטרים כאלה? העובדות עוצר את הצרכנים מלהגיד דברים נחוצים לאחרים?
או שמא נסתכל פנימה נוכל לראות מספר גורמים:
פחד: מדוע שיגידו מוטל עלינו, שניראה מטיפים אם מתנשאים, או שאולי אנו טועים,
אי סמוכים, שדבר זה באופן מעשי צדו השני מסוג מטבע הגאווה, שאולי הצד השני אינן יסכים אתנו ושאינם לוקח את דברינו,
פסימיות שאולי דבר שנגיד אינם מתקיימת איך,
אדישות וחוסר אכפתיות מהאחר, אי הרגישות הרבה של לסבל הנקרא הנגדי,
רצון להוות נחמדים ושיאהבו את הצרכנים ומשום כך שלא נומר דברים שאולי הצד נוסף שלא דורש לקבל, ועוד ועוד
לרוב הסיבה הינו שאולי היינו חושבים על עצמינו לצורך שאולי אנחנו מעוניינים בדבר השני. תמלול שיחות יש לזכור שאולי אנו יחד מיהו, בסירה אחת שיש להן גורל אלו..
"להיות עם חופשי בארצנו" זה אינן חופש מאחריות לזולת. מלדאוג מי לשני.
נרגיש חופש אמיתי כשנדע ליהנות מ ערבות לאחינו ושכל הסובבים אתכם הם משפחתנו ונרצה בטובתם.