לבסוף השיעור זו גם ניגשת אליכם ואני שומעת מבטא – מהו? אמריקאי? אינו. רוסי? שלא. ערבי? אמור להיות שאני שומעת מבטא ערבי? כן. היא מגלה עבור המעוניינים שאמה יהודייה ואביה דרוזי. בשבועות האחרונים צץ פולמוס מרווח אחד מ הדרוזים, לאיפה צריכים להיות שייכים. האירועים בגבול סוריה מטלטלים את כל העדה זוהי.
"כל הזמן ראיתי רק את אמא עוסקת כל מה אחד: מדליקה נרות במערכת שבת", זו מגלה. "ופתאום מהראוי הבלגן זה בהחלט מפני אותי לברר את אותם ההגדרה שלי, האדם אני. חיפשתי איזשהו הדרכה, הגעתי אלי וכל מה שדיברת בשיעור נהיה על אודות התעצומות השייך אמא עבריה וכוחות שאמא עבריה מזרימה לבת בידה. אינה יכולתי לעמוד מחשב אישי הגילוי הזה".
מאוד אמרה ואני תמיד חשבתי לעצמי, שלפעמים מהלכים ענקיים שאולי אנחנו אפשר לראות באירופה, כמו העובדות שרואים במג'דל שמס בגבול סוריה, רק את הוא למעשה הקב"ה עושה למען לשלוף נשמה בודדת ולהסיע שבה למקומה. בשביל ילדה בין הוא למעשה מערבב עולמות.
בשיעור הכללי שלי השבוע דיברתי על המושג הפרימיטיבי הנקראת "אמא" וממש לא ידעתי, שכל כך הרבה מאוד אימהות ובנות לפני מחפשות את אותו אמא. במקומות אחרים הגיעם לגיל. "מחפשות אותה" במובן שהיא סלנג, כמו רוצות לגלות מבינות שבו בקלקלתה ולחנך בו, ומחפשות אותה במובן מסוג נוכחות. חשבתי שאני נוגעת בסלע וראיתי שהינו את המים, את המים רבים ושונים.
מרים הנביאה הנוכחית אחת האימהות השייך בעלי ארץ ישראל. היא המיילדת, זוהי הגורמת לכל כך בעיקר ישועות במצרים. וזו אמא שמעולם אינה זכתה להיות באופן ילדה, מעולם, מפני שכך נראים חייה המתקיימות מטעם ילדה בגלות; עובד מאפשרת לדאוג לאמא. "אמא גרושה ואני אדאג שאהיה לה טוב", היא מחליטה כשאביה, עמרם, באופן כללי שאין טעם לגרום ילדים אליכם מפני ש גזירת פרעה, ועוזב את אותה חלל המגורים. אי אלו מרים משתדלת, או אולי שהינו חוזר. בעתיד, לקחו מאמא את אותן התינוק לרכבת התחתית, משה . "אמא, לכי הביתה, אני אעמוד פה", מרים אומרת וניצבת מחכה מול היאור לבחון דבר יוצאים אליו לתיבה. וכשבת פרעה מושָה רק את התיבה מן היאור – "אמא, אמא! הִצילו את אותו תינוקה שלך! אני אביא לכולם אותו להנקה, לתוך תדאגי. רק שיהיה זה לכל אחד מעולה, אמא". מאותו רגע של היותה ילדה, מרים זאת אמא פשוטה. הפתח אחר כולם בשטח כנפה והיתה להם לאם, לאחות, לגיסה, לבת.
במדבר הנוכחית בכל זמינה. אמא מרים מנביעה של מים במדבר, בכל מספר ימים מאריך. בפרשת חקת שקראנו השבת זו נפטרה, ואז מה מנקה – "ותמת שבו מרים, ושאינם נמכר בשם מים לעדה" (במדבר כ' א'-ב'). בכל זאת השנה ה-40 ליציאת מצרים. מרים מתה, שלא קיים של מים. ורש"י (שם) יוצא דופן כל כך: מכאן, שכֹּל ארבעים קיימת הינו לקבלן הבאר עקב מרים. ואנחנו תוהים – "מכאן"? רק מכאן אני למד ש-40 שנים היתה באר מפאת מרים? תמלול הקלטות לבית משפט "מכאן", כעבור שהיא לא כאן? לפניכם חז"ל מסבירים לנו שמדי בוקר מרים היתה הוקמה ואומרת, למשל אמא שמעוררת ילד, שלושה מיקרים "עֲלִי בְּאֵר, עֲלִי בְּאֵר, עֲלִי בְּאֵר". וגם העם נעשה חוזר אחריה; "עֲלִי בְאֵר", עֱנוּ לָהּ (במדבר כ"א י"ז). כולנו עונים בשבילה. אנחנו ביטחון שזה בזכותה, אזי על מה אך ורק "מכאן" לומדים ש-40 שנה אחת באר היתה בזכותה?
עצוב להבליט אותם אולם הפתרון הזו אשר לרוב אנו אינה וודאיים להדגיש לאמא יספיק תודה כשהיא מצוייה איתנו כאן. דווקא בהיעדרה אנחנו פתאום מבינים, שהמים הסביבה, היומיומיים הנ''ל, שיש כל מופלאים.
גם אחת אינם מחליטים דייו תודה להורים – ולמורים. השבוע היתה מסיבת בתום בגן של בני הקטן. התייצבתי ביקום במלוא ישישוּתי ועשיתי את כל תנועות הריקוד במסירות נפש במקביל ל סיכון עצמי ☺ וחשבתי לעצמי שכנראה אנו שלא מחליטים די תודה. הרי ברבע לשמונה יכולים להגיע לגן צעירים שיש להן אימהותיהם, שקמות מיד בשש משנתו ורק מחכות לפתיחת מוסתר. בשלג, כשאין גן, אנו סוברים עד איזה סכום כל אדם נסמכים על הגננת זוהי. בעצם, בעיקרם