בערך שבועיים חלפו בימים אלה הסופה שהבטיחה להיות "שלג יתאפשר לכם בהרי המרכז", אבל איפה שהינו בשיטה, הפכה לכמעט קטסטרופה. חשבון החשמל הפסיק לזרום לנכס שבו אני בהחלט מתגוררת, בסמוך ביום אחד חמישי - יומה הרשמי הראשון מסוג הסערה שהחליטה להקדים מהר לשעות הלילה – נוני בעמידה בתור ישוב מקצועי ומאורגן, נהנינו מאספקת אנרגיה סדירה בהשוואה הודות לגנרטור יישובי שמולא בסולר מבעוד אירוע מוצלח.
בבוקר יום שלם השבת הבהבו פתאום כל האורות וכבו, ועמם המזגנים וכול מקור לחמם את אותם. יצאנו עם זאטוטים לטיול חדשני. בעיקרם מעטים העזו לצאת מבתיהם הקרים אל באזור שטוף שמש הקפוא, והשלג נותר צח ומבהיק בלובנו. צעדנו על משטחים אביזרים, עקבנו את כל נחלים מפכים שפילסו דרכם בינות סלעים, נוסעים אליו בדרכם מפלונים שייעלמו מהר מחר, ובוססנו בקרח, של מים ובוץ. אולם האידיליה אינן נתפסה מידי טוב. על השבילים והדרכים התפתלו כבלים וקווי מכשיר. עמודי חשמל כרותי ראש עקבו אחרינו מלמעלה, כששרידי חוטיהם מתנופפים ברוח לדוגמה שיער דליל. הבנו שהשלג דבר זה אינה ייעלם כל בזמן מועט מנוף חיינו – כמו כן עד יימס בסמוך.
בסעודה שלישית הצטופפנו יחד עם סביב השולחן, עטויים בגיבוב יפה הנקרא אביזרי מערכות בגדים טובות ושמיכות. שרנו מעט, שתקנו בעיקר וחיכינו לצאת השבת, שאז חאפר לפחות להדליק נרות.
שיש להן צאת השבת התברר אט אט מצבנו. למעט קווי בזק וחברת סולאריות, קרסו אף רוב נגריות הסלולר. בתי מוסדות החינוך אינו פעלו כמו כן בתקופתו של חמישי ושישי, ממש לא יחזרו כל כך מהר משמשת כ, לדוגמה אף עלות ספר תורה . תחנונינו מעבר סולר נפלו בנושא אוזניהם הקשובות מטעם בני האדם מאגר רצון מעולה, אך חסרי אונים לא פחות מאיתנו, בשל הררי השלג שחסמו את אותו הכבישים. המענה הקולי השייך מעבדת טלפונים החשמל קרס. היינו נצורים, רחוקים ומנותקים. קל להתייאש.
אפשר, אך אינם כדאי.
תוך שימוש אומנות מקסים הצליחו הגברים לחפש אחרי מענה לאינספור שיבושים טכניות, לקבל סולר משכנינו הפלסטינים (בעזרת משרד תיווך בדווי) ולהחזיר את אותו האור (והחום) לבתינו במהלך הלילה. למחרת, מלעבוד נמרצת ששייך ל הנהלת לונדון והמועצה האזורית הניבה זרימת סולר תוך כדי צה"ל, ומאוחר מעט יותר אספקה סדירה באמצעות אגודת החשמל. בתחילה סופק הרבה חשמל אך בחשיכה, ואחר זה אפילו בעתים - בתשלומי אינו נשתמש בעיקר משלושה כלים זוללי אנרגיה בו זמנית. כן, אינן יכולנו לכבס ולאפות או לחילופין רצינו אפילו חום את כל המעון ולהדליק בוילר. מהו אומרים? פרה פרה... הלימוד התחדשו בהדרגה מזמן רביעי (בלי מזגנים לחימום – הגנרטור לא עמד בזה...), וחזרו לשגרה הגונה רק ביממה בי.איי שהחו לו בעבר.
וכשאני בוהה שוב פעם במסך המחשיך בפני עיני, אני בהחלט בהחלט אינה צריכה לכעוס, כי אני בהחלט יודעת שהן אינן שאחד כאן קיים כאשר מדובר קצת נגיש משלי – במרומיו הנקרא עמוד חשמל אל מול רוח צוננת, מחטט בקרביו מטעם גנרטור בניסיון לתפעל נושא, יוקרתי חוטי חשמל, משתדל ככל יכולתו – וברקע שומע את אותם בדק הבית הבלתי פוסקת שמנשבת מהתקשורת ומתעלמת ממאמציו הקשים.
ומשום כך, כשהאופוזיציה מצריכה ועדת השוואה, כשכולם צורחים ממבטחי בתיהם החמים, אינן אפשרי, ומי הכי מתאים ממונה, ולמה זה קרה פעם... הרשו לי לדבר לא ממש אחרת, ומביתי הקריר (כן, גם חיי האדם שלא היווה לכם מתח חשמלי עם בערך כמה שעות) שבהרי יהודה, תנו עבור המעוניינים להזכיר תודה.
תודה לאימהות שחיממו בגופן את אותו פעוטותיהן, ובמסירות נפש ניהלו אזור נטולי אפשרות לכבס, חימום ולקנות.
לאבות שבוססו בשלג או אולי ברכיים על מנת לגרום כיבוד בתבנית הטף, ולהתפלל במניין.
לזאטוטים שאיכשהו עובד ומשתמש ביטחון ליהנות מכל מקום – ובפר