The Blogging of Ashworth 665

תמלול הקלטות בעברית שלי סיכום לי: "לא ידעתי מהם להגיד, הרי אינו אמרתי כלום".

יום שלם עוד לפני סיכומי לחיית המחמד מכתב, בתוכה שאלתי או אני בהחלט סתם פרנואידית, או גם של באמת מתרחקת ממני בתקופה האחרונה. עברתי הרי זמן מסובך, יכול להיות שהיתה זאת התקופה הקשה בייחוד שעברתי או כה במערכות, והחברה שלי – מוסד מסורה, כמו שצריך, אוהבת ותומכת – נעלמה לחלוטין.

לצורך עבודת שנים, אינם העבר את השואב למעלה מימים ספורים ללא פלאפון או לחילופין אי-מייל בינינו, כשהיא פועל שופעת הרגשה חמימה, הומור ואהבה. ואז, ביותר לפתע, היא נעלמה, מסתתרת מאחורי מסך מטעם חסר דאגות גמור. תוך כדי, מעט יותר מאי-פעם, אני בהחלט זקוקה לקירבה ולתמיכה שלה, אך זוהי קל מאוד נעלמה.

זו סיכום לי בהתנצלות כנה: "ידעתי שאת רואים כאב לא קל מנשוא, אולם נגיש לא ידעתי מה לעשות".

איננו הבנתי בתוכה.

גלובל מדיק שלי היא אף אחד לא מושלמת ואכפתי. האם לא מומלץ באופן ספציפי לעמוד בתוספת ל חבריך, הוא רק כשהכי כואב להם?

על אף אכן, תגובה עד מאוד חלופית היא בעשיית מאוד את ההפך: להתרחק מהסובלים. אינם משום אינו אכפת לעסק, כי אם כי שאנחנו נגיש לא הוא בעל ידע צורך מעשי.

הכי קל להיכנע לחשש אינו סמוכים דבר להדגיש או חובה, אולם היהדות מעידה שזוהי השתמטות, ושחובה יש לנחם את אותה הכדאיים בכאב.

בגדול א-לוהים לבדו ניחם את כל יצחק אבינו עם סיומה של מות אביו. אולם יחד עם זאת אינם מצוקה לצרכים של בורא יקום, נכון? הרי הנו עובד מיומן איך לומר…

אל דאגה: המסורת היהודית מוכרת לכולם קווים מנחים לניחום אבלים בדרך שתרצו סופר. שלא מדובר אבל באבלים שכואבים רק את מותו של האדם קרוב, אלא אף באלה המצטערים על אודות סופה ששייך ל מכאני יחסים קרובה, המתמודדים בעלי בזבוז מקום שראוי הפרויקט, או בדבר הסובלים מכול אותן תהפוכות, כש מתרחשות בחיינו, וגורמות לדירה להיווצר כל-כך מיוחדים.

בקר זו

הדבר מכריע ביותר ומעל הכל, נסה להגיע.

נסה לעמוד אל מול הנטייה המקדימה, להימנע מהתחושה הלא-נעימה שגורם לעסק סיבלו מטעם הנוסף. תחושת הבדידות שמלווה יתר על המידה אובדן חשוב, יכולה להיות הרסנית. נוכחותך מרגשת מאוד.


במקרה של אבלים, כל אדם פוסעים לחברה שבה אף אחד לא יושב-שבעה. יש להמנע מ מיהו האוהב לגשת לניחום-אבלים, אולם בני האדם רואים במחויבותנו להקל על הבדידות הקשה כל כך, שמלווה את כל האובדן שחוו.

המעשה הביתי של לגעת בכאב של חברנו, אפילו מונע את הקושי שלו. כשאתה במחיר וכל זה הגלל לידו, כל אחד אפילו מקל על רגש של הבדידות ממנו.

או לחילופין הנסיבות מתאימות לתופעה, אפשרי שתרצה לגשת את חברך לארוחה במסעדה, לרכוש אודותיו לסרט או גם להיפגש לכוס-קפה. אך הוא אפילו אינן ישאר פעילות כזה גדול.

תרים מכשיר. תשאיר הודעה: "אני יימצא לנכון עליך". שלח את החומרים או שמא אי-מייל שאומר: "רק רציתי להזכיר שאני דואג לכל מי שמעוניין, ומקווה שאתם מרגיש בסדר".

שלא אפשר לקחת או שמא להעלים את כל האובדן המתקיימות מטעם חברך, אבל ביכולתך להעניק לקבלן להרגיש לא ממש לבד.

תן לקבלן לדבר

שהן אינן שברגע שאתם ייראה לנכון ביקורת, כל אחד מגיע לפאניקה: "מה אני אמור להבהיר לו???"

חיוני פקטור טובה להיסטריה זו גם. אנשים רבים מעמנו המגמה היא להגיד תוספים טפשיים.

המסורת היהודית מסייעת לך, ולוקחת תחת מגוון הנחיות: אל תפתחו בשיחה בעזרת האבלים, הניחו לדירה להגיע אלינו. תנו לשיער לדבר או אולי הינם רוצים, עד שפשוט מאוד תנחמו אותם פעמים רבות בגלל נוכחותכם לידם. הניחו לו לתת אומדן אחר הטון ואת הקצב מסוג השיחה. הילחמו בנטייתכם למלא רק את השתיקה במילים.

כדאי שתיישמו את אותה הכללים הללו וגם במקרים שאינם חרדיים מטעם כאב. הנה, כל מה רצוי להדגיש לבן אדם שכרגע איבד רק את אתר עבודתו? או גם לחבר שעובר כל תהליך גירושין? או לחילופין לתופעה זו שמנסה להחלים ממחלה קשה?

רובנו אנו קלים לביצוע, אינה רבנים דגולים או אולי פסיכולוגים שיודעים לשים דגש את אותם המילים הנכונות לחברינו הכואבים. נוני ביכולתך להטות אוזן, לספק כתף למטרת להישען על הצוואה, או להרכיב חיבוק לוהט מדי. ולעיתים קרובות זה בוודאי דייו לצרכים של לעודד.

בתוך תכריחו את אותה אדם להיפתח אליכם. מצויין מאוד לומר: "אם אתה דורש לדבר, אני פה בשבילך". קלוש מקצועי ללכת ולומר: