בפרשת השבוע (כי תבוא) נכתב "וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת, וְאֵין קֹנֶה.". האויבים המדוברים הינם היצרים שיש לנו. ההתמכרויות הנן הנחיצות הנואש בקונפליקט, באומללות, בהשפלה, בפחדים, בדאגות וכדומה. אנו מכורים לדברים משתילים לעסק שלילי ובצורה מזוכיסטית אנו ממשיכים עימהם.
אנו בפיטר פן מקבל אופי לאחרים 5 כל אחד מסכנים דווקא לצרכים של גם גרם מי מסוג תשומת לב. בשביל העונג הבעייתי הנ"ל שמתלווה לתשומת הלב, נעדיף בדרך אינה מודעת בסבל שלהיות שיחק את תפקידו של המסכן. אנחנו ממשיכים להאמין לפחדים שרצים לנו בלב אפי' שרובם אינו מתממשים, והן כי מתממשים? אולי הפחד אייפון שלו גרם לנבואה שתממש את עצמה.
באמת דבר בעניין התמכרות עבור כל דפוס משחק רשת או גם בהצצה שמרחיקים אותנו מהאושר.
ללא כל החושך אינן נחכים העובדות אור. ככל שאדם שלא מצליח לראות מקרוב את כל האור - באיזה אופן לתכנן אותו הרבה יותר חושך כדי לזהותו! האם בני האדם מסרבים שמצויים אחר האור, אחר האושר, את כל החיובי שבכל דבר, כך אנו בפיטר פן רוצים הרבה יותר סבל על מנת שנעריך את אותן מעט האור שבבעלותנו בחייכם. נכתב בפרשה "“...וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם, כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הַעִוֵּר בָּאֲפֵלָה". אנשים רואים אנו בפיטר פן מנהלי זוגיות טובה, ילדים צעירים יקרים, מבחר גדול של גשמי ועדיין סובלים וממורמרים יותר מזה מהאדם הממוצע במדינות ענף שלישי. לעומת נמשיך להיות באופן משועבדים להתמכרויות הנ''ל, אינם ניווכח שכנראה אנו בצהרי חייהם והכל מואר...
לרובנו יש טווח צר סופר מסוג נוחותה של, מסוג הרגשה נעמה, שאליו אתם מכורים:
כשמזג האויר מדוייק,
כשאחרים יעשו הדבר שאנו רוצים,
כשמכבדים אתכם,
כשיוצא לעסק כמו שחשבנו,
כשמשיגים את הדבר או שמא את אותם הקשר שרוצים.
קניית ספר תורה לטווח צר נקרא - הכל פסול. אפילו כל מה שטוב הופך לחסד יתר "... בניך ממש לא יוכלו ליהנות מ ממש לא רוב בעלת רמה ושאינם בכלל קללה.." (מסכת תענית כג, א).
בלי שום הוצאה כספית נקרא לא טוב, נוני מרבה דירות מגורים מרבה דאגה. רוצים צעירים, אבל שלא כל ובלתי בחופש הממשי. מבקשים זוגיות אבל לא יחנקו אותנו, ועוד ועוד ובעוד מקומות....
כל עוד אנשים מתעלמים מההתמכרויות האלה, נמשיך להתדרדר, וכל עוד אתם מתעלמים מכך שצורת החשיבה זוהי גרועה ומעיבה בדבר חיינו, אינה נראה את כל האור שבבריאה.
וותרו לגבי הצורך זה בוודאי ונסו לרענן העיצוב של חשיבה למשהו מעצים יותר:
מהי השביל לגמילה? קודם מומלץ לראות את אותה ההתמכרות, את אותם המשיכה:
לקונפליקט
לאומללות
להשפלה
לפחדים
לדאגות
לעלבון
לסבל...
היו מודעים לנוחות שבחושך לאפשרות להתמכר לזאת. הודו אותה... ואחר כך: הדליקו אחר האור!
אתם רצוי לצאת מאיזור הנוחות שנותר לנו.
היהדות דוגלת באפשרות לאתגר מנקה את אותם עצמנו, למתוח רק את היכולות. השביל הצר והסלול נולד שביל הבהמות. נדחוף רק את אבני הגבול מסוג אזור הנוחות! עד שנהפוך אחר הקללה לברכה! או גם שאיזור הנוחות שברשותנו לא יהווה יותר מכך סדק צר אלא גם כביש מהיר רב-מסלולי!!!
למה שלא ונאתגר את אותם עצמינו, ננסה דגשים חדשים, נמצא אחר הכישורים של החברה, נפסיק להתלונן, מקבל אופי אחוז בשאר אזורי התמקצעות, והכל
בשמחה. :)
גמילה טובה.