עליהן זכינו לתלות, בעיצומם שהיא הימים האלו, תינוק אידיאלי חדש, שהובא לביתנו בדיוק 30 ימים בסיומה של שהפציע אלי (בשל חוקי הקורונה). הרוב מנקה במעונו הקטנה והקסומה של העסק, אותה יש 3 חדרים, 2 מפני אויר ומקלחת פעם אחת.
היום אהבתי להתקלח.
בזול מדקה לא לפני שנכנסתי, נשמעו דפיקות בדבר דלת ביתך. בעיצומו המתקיימות מטעם אחוז טלפוני, נגמרה הסוללה בפלאפון, ובת ה-5 חייבת להתחבר שוב. התלבשתי, יצאתי, מצאתי מספר טלפון חלופי, הזנתי רק את קוד הכניסה הראשית לשיעור, חיברתי את הילדה לשיעור, נשיקה ושלום.
איכות מספר שתיים. 4 זמנים הינו חיכה. ואז, כאילו על פי אות, התדפק בן השנתיים על אודות פתח האמבטיה. מצוקה חירום. עליו בהול לשירותים. התלבשתי, יצאתי, לקחתי את הדבר, ניקיתי את החפץ, נשיקה ושלום.
חמש זמנים החיים העבר את השואב עבור הדפיקה הבאה.
ובעודי מתלבטת או גם לצחוק אם לבכות, נפל לכולם פתאום האסימון: הייתי הִלֵּל!
הגמרא מספרת בדבר מיהו שהתערב בעזרת חברו שהינו יצליח ללכת רק את הִלֵּל הזקן משלוות נפשו. המתין הלה לעת שישי, ימים הלחץ הלאומי, חיכה או שיכנס הלל לרחוץ, ואז קרא "מִי כָּאן הִלֵּל? מִי כָּאן הִלֵּל?". הלל התלבש ויצא לחדר, הקשיב באורך רוח לשאלה הבלתי־חשובה שממנו, ענה לו ושב לחפוף את כל ראשו. עוד פעם קרא האנשים "מִי כָּאן הִלֵּל? מִי כָּאן הִלֵּל?", עוד פעם יצא הלל, וחוזר חלילה.
אחרי זמן ארוכה בה הטריד את אותה הלל בשאלות טרחניות ובלתי־חשובות, ונענה לגבי כולן בסבלנות ובאורך רוח, קרא המטופל בתסכול "בגללך הפסדתי 400 זוז!". הנמצא על הנו ענה הלל: "עדיף שתפסיד 400 זוז וכו' 400 זוז, ובלבד אינן אתעצבן".
בעלי ההפרעה השלישית קלטתי שא-לוהים אירגן לכם שידור חוזר הנקרא ההתערבות ההיא, עכשיו בביתו הקסומה שברשותנו. האם אקח מקום פנוי בשידור החוזר? במקרה ש אהיה סבלנית כהלל?
והאמת זו שההפקה הנוכחית – "מי קיים הלל: השידור החוזר" – רצה קיים מספר חודשים!
במידה ש הייתי סבלנית עם עם שמנסה באומץ להתעסק בפתח מהכסא למרות הבלגן?
במידה ש אני בהחלט סבלנית תוך שימוש ה-Wi-Fi, בנוסף שיחות הועידה הסימולטניות, ותפקיד אשת־התמיכה הטכנית שרצוי לי?
במקרה ש הייתי סבלנית בשיתוף הקטנים שלגמרי שלא יזיקו לשיער הפסקה מחינוך־הבית הכפוי הוא והזדמנות לשחק לא ממש בגינה?
אם אני סבלנית כלפי מדי בכל זאת אנו שהחליטו פתאום להתלמד בהתבודדות?
במידה ש אני בהחלט סבלנית כלפי חתיכות הלגו הקטנטנות שהיינו אינו מפסיקים לדרוך עליהן?
נקרא ממש לא קל.
מוטל עלינו רבנית בניו יורק הקרוי דבורה קיגל, המספקת לשים לב בחייכם כאילו היוו מחזה, שבה בני האדם בסך־הכל קורא את אותה התסריט שרצוי למקום. החמות קוראת רק את סצנריו החמות; הבעל קורא אחר סנריו הבעל; צעירים קוראים את אותה תסריט ילדים.
ואני? הייתי גרידא קוראת את אותו התסריט שלי. עלות ספר תורה גם כן כותבת אודותיו.
התובנה היומית שלי הזו, שהנגיף זה בוודאי סיפק לי עיתוי להגיע בשחזור מסוג אחד מגדולי המחזות השייך הלל הזקן.
חייהם ההזדמנות היתה בולטת מכדי שאפספס בו. שמרתי על קור־רוח.
נאה מה יהיה כתוב בתסריט שלי מחר.