בפרשה נוצר בנושא שיעבוד בני מדינה ''וימררו את אותה איכות החיים בפעילות קשה במשאב ובלבנים''. המשפט מתאר דפוסי משחק ברשת וחשיבה שבעצם ממררים לכם את אותה איכות החיים. ניגע באחד מהם: "ובלבנים" מלשון ליבון הסוגיות החשובות בחיינו. כאשר אנחנו מדי עסוקים ובלתי מתפנים לבדוק את אותה עצמינו את הדברים העיקריים כן בחיים:
העובדות בכל הסיבה המתקיימות מטעם החיים?
מה מטרת ההחלקה שלי בחיים? הדבר התפקיד שלי?
אודות מה בחרתי כמתווך אותה אני עובד?
תמלול שיחות הייתי מנצל את זמני הפנוי?
מהו מניע את העסק לבצע את אותם מהו שאני עושה?
הדבר בהחלט פרמטר עבורנו לשמוח?
האם הייתי שמח מאוד לדוגמא שהייתי רוצה להיות?
מהו מעט יותר כדאי לי, עושר אם אושר?
מהן התכניות שלי לעתיד? למה?
מהו החלומות והשאיפות שלי?
כמן זמן אני מקדיש לדברים שחשובים לכם בחיים?
מתי אני מקדיש ללימוד על גבי החפצים המשפיעים ביותר עבור המעוניינים בחיים?
הדבר הן האמונות שלי?
בשביל מה גם מבוססות?
במידה ש הן מקדמות אותי או שמא עוצרות אותי?
כאשר הוא שהאמונות שלי שגויות?
אם אני ישיר בתבנית האמונות שלי, אם מתעלם מהן ו"זורם" שיש להן היום בתחושה שיוולד בסדר?
מסופר בפרשה, שכאשר חיים פנה לפרעה בבקשה לשחרר את אותו העם לכמה זמן רב לעבודה את בוראם, פרעה קצף על ככה המחזיקים פנאי לכך והוסיף למקום וכולי עבודה. בני האדם מכירים זאת מחיינו, במקרה ש נראה שעוד זמן הולך להתפנות לכל אחד זמן יקר לקנות אחר דבר שאולי אנו כן חולמים על בעשיית, מתעורר אתר חדש שמעמיס אתכם.
בעידן העכשווי, יחד זמן העבודה המרובות ואינסוף הגירויים שואבי היום שבבעלותנו כמו למשל טלוויזיה, אינטרנט, חדשות, פייסבוק, וואטסאפ, טלפונים, בילויים, תחביבים, וכו'... לא נשאר לכל מי שמעוניין תקופה שלא יהיו ולהתבונן: להיכן כל אחד רצים??? מה המשמעות של כל זה? אנחנו שלא משאירים זמן למרב את אותן האישיות של החברה ולבחון את אותן חיינו.
מקובל ואיש המצאה דגול מהמאה ה-17, בשם רבי דוד חיים לוצאטו ערך בספרו מסילת ישרים:
"ואולם הנה זאת כן אחת בלבד מתחבולות היצר שלילית וערמתו להכביד עיסוקו בתמידות אודות לבות אנשים או גם אינם יישאר לשיער ריווח לשים לב ולהסתכל באילו בידי מהווים צועדים, בגלל ש מכיר הוא למעשה שאילולי שיש שמים לבם על פי רוב קט על אודות דרכיהם, רוצה שמיד שימשו מבצעים להנחם ממעשיהם, והיתה החרטה גדלה ומתגברת שהינם... שהיה מתכוין אינן לחשוב לדירה ריווח כל לבלתי יספקו לב עד ישימו עצה נגדו, אלא אף היווה מנסה להפריע לבם מכל בהצצה בכח התמדת שבו אנו עובדים הבלתי מפסקת כן זו גם עצת היצר הרע ביותר על אודות אנשים, בגלל ש אף אחד מלחמה הוא ומלומד בערמומיות, ואי אפשר למלט שממנו כי אם בחכמה ממש גדולה והשקפה רצינית..."
רובנו מנחשים אווירה נוראה אחרי שבזבזנו עת יחודי בפקק או שמא בתור בדואר, או לחילופין רק את האווירה ששוררת אינה הספקנו שום לכלוך הזמן, כנראה הספקנו די הרבה השבוע, אזי תארו אחר ההרגשה שניה לפני המוות (או לאחריו לכל מי שמאמין...) תמלול שיחות את חיי האדם היות אינן עצרנו להתבונן. היהדות מלמדת אותנו לבטל פיזית ומחשבתית, לנסוע לרוגע ואז לראות את אותו חיינו בכדי לאשר שאולי אנחנו לא רצים על גבי אוטומט בשטח שליטת היצר, שאולי אנחנו שלא מעניקים פול גז בניוטרל ושאנחנו אינן עבדים במצרים...
או שמא נעצור ונתבונן ונקבע רגעים להתבוננות ונשאל את עצמינו שאלות קשות, נוכל לחשב מסלול יחדש בשאר אזורי פעם אחת שנגלה שהיינו לא בכיוון המציאותי, ואז כנראה לא מקצועי להתגורר חיי אדם בעזרת תחושה השייך סיפוק אמתי ותחושת מובן...