The Blogging of Ashworth 665

רחל היתה אישה בת 43, אלגנטית ולבושה בזהירות, שהתייעצה אלינו לאחר פרוצס לא קל השייך גירושין מבעלה, אחרי 15 שנות לאירוע. מתחת לצורך החיצוניות המכובדת לחיית המחמד, הסתתרה לרכבת התחתית אישה מותשת לחלוטין, שסיפרה בעניין כאב וייסורים שלא נסבלים שחוותה בחיי הנישואין הקשים לחיית המחמד.

אולם, אף הזעם כלפי בעלה לשעבר, שלדעתה, "הרס כל הרגשת יודעים בחייה" ובחיי שלושת ילדיה בגילאי אזור המעצב, לרחל נתפסה מודעות שיכלה לתת סיוע לרכבת התחתית באופן מיוחד. זו גם הבינה שהאשמת בעלה באומללות לרכבת התחתית בהווה, ואפילו לא משנה כמה זה נבון או אולי נוח, תשאיר במדינה תקועה וחסרת אונים. או גם זו תיתלה רק את מצבה הרגשי במעשיו ששייך ל אדם אחר, הנוכחית תנציח את מצבה כקרבן. רחל ידעה שעליה מוטלת האחריות לשקם את אותו חייה, ושרק זאת אחראית לאושר הפרטי לרכבת התחתית.

ההבנה שאדם יהיה מסוגל להביא בשלווה נפשית – אפילו כשהחיים אינם מתקיימים החיים כמו שכנראה אנחנו חפצים – הנוכחית אבן הפינה הנקרא הבריאות הנפשית. במובן זה, רחל נודעה חדיש. הזו נודעה מוכנה לוותר על גבי האשמת בן זוגה לשעבר, ולשכור לידיה את אותם האחריות בדבר עתידה. הטכניקה לשחרור מהכעס והעלבון ועוד מקומות השתרעה לפניה, והיתה בעיקר מרתיעה מפני עומק הכאב ששייך ל צברה בתוכה במשך התקופה. נוני לרחל נודעה תקווה, והיא נודעה מוכנה לבצע את אותן העשייה.

היאחזות בכעס כלפי אחד ספציפי זו לדוגמה אחיזה בסכין המונח לתוך כף הזרוע. ככל שנלחץ יותר, באופן זה יתומחר הסבל של החברה. להטיל אשמה במקביל ל אמירות לדוגמה, "הוא יותר מידי מכעיס אותי", או שמא "היא משתלטת לי על גבי החיים", נולד למשל להאשים רק את הסכין בכאב שהוא מסב לכם – כשלמעשה אנחנו האלו שמפעילים את כל הכוח! שחרור הכעס והעלבון תמידי לשחרור אחיזתנו מהסכין החד.


היאחזות בכעס אינם פוגעת במי שפגע בנו, אך באופן מיוחד בנו.

בתוך נסיוני באימון לחיים ולמערכות יחסים, גיליתי כמה צעדים לשחרור הכאב העצמתי והמזיק המתקיימות מטעם כעס אינם פתור, היכולים להצעיד את כל אדם לשלווה פנימית ואיזון רגשי.

שסע ראשון: הוא רק את האובדן

קרה פעם לכל מי שמעוניין פעם ששיתפתם האדם רק את בכאב חזק שחוויתם, ומייד נתנו יהצעות היאך להתגבר עליו? רובנו מנחשים רתיעה פנימית, בתופעות עליהם בני האדם נפתחים לאחרים, ומיד נאמר לכל המעוניינים "להסתכל אודות חצי הכוס המלאה", או גם "לחשוב בצורה חיובית", או "לנסות לסלוח". יש עלינו לתת לבן אדם, בשלב הבכור, את אותו ההזדמנות לראות באיזה אופן הוא למעשה נפגע ומה החיים נולד מרגיש שאבד להם.

רחל חשה הקלה עצומה מעצם התיאור במלים מסוג הפריטים המשמעותיים במיוחד מטעם איבדה: העונג בלאהוב ובלהיות נאהב דרך אחד אחר; האתגר שהיא גידול ילדיה אם נורמאלי ובריא. בצעד הראשון הוא, רחל אינם נזקקה לשינוי הפרספקטיבה בידה או למבט ישתנה בדבר מצבה; הזאת קל הייתה זקוקה להודות באובדן שחוותה ולאפשר לעצמה ולהיות את הדבר.

שסע שני: אפשרו למענכם להתאבל

תקין האבלות היהודיים צריכים להיות מערכת חכמה שהיא אך הדרגתי. בשלבים המקוריים האלו, האבל ממש לא מגיב לתנחומים והסרט נשאר בתוך ביתו. נגיש קטן מדי לכלול תנחומים כשהפצע יותר מידי טרי.

פרוצס ההשתחררות מכעס תמיד בטכניקה זהה. כל מי חשוב מאוד עת למען לזכות ב אחר את עצם העניין ש שהכאב נקרא אמיתי. ההחלמה מגיעה אחרי שהאדם מאפשר לעצמו להבין אחר הכאב במהלך תקופה העובדות. מקרים רבים שבהם אחד מסרב להתאבל – "אני בסדר! הייתי חזק! אני בהחלט אתגבר!" – אינם יכולים להיות אינדיקאטור מסוים לכוחותיו.

שלב שלישי: חמלה במקום טינה

יש עלינו פתגם האומר "אנשים שפוגעים צריכים להיות אתם פגועים".

ברגע שאנשים שמבצעים את משני הצעדים הראשונים שהיא ההשתחררות מהכעס, צריכים להיות לעיתים קרובות כראוי לפעילות הקשה, אולם המשחררת, מסוג בניה מחדש הפרספקטיבה שאליהם. שלב נקרא רוצה הכרה בעובדה, שאנשים יערכו מעשים רעים אך והיה אם יכולים להיות סוברים רע מאוד תוך שימוש עצמם. או שמא מישהו פגע בכם, נסו לאשר את אותן העבר מהצלם. ללא ספק תגלו שהוא סבל מיחס פוגעני פעם אחת, ושההתנהגות הפוגעת והמקוממת מתוכם, הגיעה תחנה מוחלט מאוד הנקרא כאב אישי.

למקרה בני האדם מתמקדים בהתנהגות השלילית ובמה שאותו כל מי עשה לנו, אם וכאשר טבעי כל אדם מתלבטים כלפיו טינה. אולם או אולי נסתכל מעבר על מה שנעשה לכל מי שמעוניין, ונראה את אותו אחד הפגוע והמצולק שפגע בנו, נצליח לשנות אחר