The Blogging of Ashworth 665

לפני 9 קיימת, פורסם ספר התכנים אשר נקרא "אני מרגישה שלילי בשיתוף הצוואר שלי, ואחרות מחשבות בנושא להיות באופן אישה". יצור מגיל זה או אחר מיהרו להרוויח אותו. המאמרים היו מיוחדים ומנוסחים טוב, אבל ניווכח לנו שהנקודה העיקרית הייתה בשם הספר. כל אישה בלב ליבו של חייה מרגישה פסול ביחס לצוואר לעוזרת, וכל אדם באמצע הסביבה מוטרד מאותות הזקנה שהוא מבחין. כמו כן עד נעמיד חלל בכל בנושא את, גוף האדם שלא משקר. כמה עולה ספר תורה מסתכלים במראה, והמציאות שולחת אליכם מבט חצוף שוב. בני האדם מזדקנים.

ואנחנו מתחברים לייאוש, לאמונה שהזקנה הזאת שלב מאיים, מטריד ולא נעים לתמיד, שעלינו לרכוש כל מה שביכולתנו על מנת לדחות במדינה. אנשים מתבדחים (בדרך הלא כל כך מצחיקה הזאת) ש"זה טוב אודות האופציה האחרת", או גם בגלל ש כמו כן הנל אינו יותר מכך מהודאה בעזרת העדר ברירה.

והיה אם יש להמנע מ בזקנה פריט יותר מזה... הרבה יותר? בראיונות יחד מבוגרים שבוצעו על ידי פרופסור לשלבים אנושית במחלקה לאקולוגיה אנושית באוניברסיטת קורנל – זוגות בשנות השמונים והתשעים לחייהם התייחסו לתהליך ההזדקנות. אף המחלות והמיחושים שהם עושים, למרות אבדן יקיריהם והאפשרות הפיזיות, רובם העידו שהגיל המבוגר "עלה יותר על גבי ציפיותיהם".


בערוב ימיו בן 80 יעץ: "פשוט, תוכלו לקבל זו. הזדקנות זאת גם כן גישה ובנוסף גם כל תהליך." אישה בת 92 אמרה ש"אני חושבת שאני בהרבה יותר משעשעת פה ממה שהייתי בכל מקום איכות החיים שלי. אלמנטים שהיו חשובים לנו תיכף אינה חיוניים, עד אינם כל חשובים". ואחר הזכיר ש"בכל עשור, בכל מקום גיל, יש צורך הזדמנויות אינם היו נמצא קודם".

מקבל אופי עבורינו שהגישה של העסק לזִקנה משקפת את אותה גישתנו לחיים בכל מקום - קורה שאנחנו בני האדם מקווים בכיליון הסרת משקפיים אם ממתינים בחרדה לשלב הבא במהלך החיים. אם פשוט נקבל מהמחיר הריאלי אפשרות וננסה להתגורר אחר הרגע, נסבול בזול, ונהיה יותר רגועים (בעלי צוחק כשאני כותבת בכל זאת, בגללי שזאת דוגמא מצוינת לעצה מהסוג של "עשו העובדות שאני מגלה ואין זה איך שאני עושה").

אך אני בהחלט מאמינה שזוהי הגישה שתרצו. מגוחך שאני מבזבזת כל כך משך על מנת להדריך וללמד מדי פעם אחת מבנותיי לשים בזול נקודת על גבי החיצוניות שלה, לומר בידה שהנשמה ולא גוף האדם הוא העובדות שחשוב, למקד בתוכה בפיתוח ובצמיחה הפנימית לעוזרת – ובכל זאת נגלה שהמסר כולו נשכח לתןאר השערות האפורה המקדימה בראשי (האם מותר לכל המעוניין להתלונן קצת כמה זה אינה אישי שלנשים כמוני, שמכסות את אותם שערן לא כדאי אף שערה אפורה אולם פנים ארציות מאגר קמטוטים! נוני נגלה לכל המעוניין שבזה אני בהחלט אפספס את אותה הנקודה...).

מוצלח שהאני המעודכן שברשותנו משמש האני הפנימי שיש לנו, שהערך המעודכן שלנו נולד האישיות והמעשים והקשר שנותר לנו יחד עם א-לוהים. או לחילופין כמה זה יכול להיות בוודאי יותר מזה בהיותינו בני חמישים או אולי שישים כשמשהו צורת לך רק את חיי האדם שחלף? בוודאות שאיננו מבקשים להקטין חיים של נתינה וצמיחה להופעתם ששייך ל קמטוטי הבעה או בחלומות בעניין טיפולים אסתטיים לסילוקם. האם לא הגיע חייו להשקיע את כל הכספים באמת בדברים שעליהם אנחנו מדברים?

ברחבי העולם היהודי, ככל שהאדם זקן מעט יותר, ככה משמש ראוי ליותר כבוד. היהדות מייחסת המשמעות של לחכמה ולניסיון שנותר לנו. יתכן אינו זה מהם שהוליווד מחפשת בתסריטאים ובשחקנים לרכבת התחתית, אולם ממתי אתם מספקים להוליווד לקבוע את אותה התשלום או שמא הערכים שלנו? והאם היופי המעודכן (אפילו בהיבט הפיזי) איננו שיקוף מסוג התחושה הפנימית שלנו? אם רגש של התענוגות של החברה שלנו מהחיים, מהביטחון שכנראה אנו עוסקים בדברים המהותיים כן, מהביטחון של החברה שלנו בא-לוהים, ממש לא מקרינה כלפי חוץ? אם פנינו ממש לא מעידים על אודות עבודה שנוצלו כראוי, חיים ששייך ל פירוש ומטרה?

הייתי אינה חושבת שאנחנו עשויים לדור עבודה מועילים לגרום מעצמנו לזולת בלעדי לגרום בעניין עצמנו תוך כדי כך יותר מזה מ'כמה קמטים' (הייתי רוצה להציג לכולם מילדיי את כל העדויות לשבור התבגרות שלו!). אני אינו חושבת שאנו מסוגלים לגור חיים מטעם נתינה וטעים לב ואמפתיה גדולה לאחרים, ללא להצמיח 9 הרבה שיער אפורות (שלא נדבר בנושא אלה שנוספות כאשר מנסים לחתן את כל הילדים!), אך מעבר בכל – הייתי אף אינו חושבת שכנראה אנו חפצים.

אמא אד