שונה עשיתם אותם בששת החודשים האחרונים, הצטרפו אלי לתרגיל היפנוזי שובב.
כדאי לחפש פיסת נייר (מי בשאר אזורי מחזיק חיי האדם ניירות, בעידן האלקטרוני?!) ומכשיר כתיבה על כל שלביה. היכנסו לנעלי בן/בת העשרים שעתיד/ה להנשא כל עוד ימים ספורים. העלו בדבר הכתב אחר תחושותיכם. חלומותיכם. העובדות נראית החתונה? כל מה, לפי דעתכם, צופן לך העתיד? מהי מידת "שלום הבית" אצלכם? איך כולם מתבצעים במישורים שונים: אישי/זוגי/חברתי/משפחתי?
הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים, כשעתידכם ידע בכף ידיכם, קרעו את אותן הדף לגזרים.
כואב.
תתעוררו. נהיה משמש דווקא תרגיל. ונחזור למציאות. למציאות מטעם רחל, או שמא האומה בארץ.
ביום אחד כלולתה. ביום הגדול של חייה. ביום אחד בו זו גם חלופית מכול חטא ועוון. ביום בה הזו עתידה להנשא לאב האומה. ביום בו הזו עצמה עשויה להפוך לאם העם הנבחר. ביום לשם עיניה נשואות מזה שבע קיימת, דף חלומותיה נגזר, נקרע, נגדע באיבו.
והעתיד – לוט בערפל.
בגלל כזו זו אמא רחל. עוצמת מסוג שלווה.
רחל אמנו אינן התחילה רק את מסכת חייה כ"אמנו". זאת בהחלט התחילה שבו כדמות אצילית, רחמנית, מטופח המתעלה על אודות מידותיה.
כשנפגשו רחל ויעקב אל מול נוף מדהים רומנטי ובראשיתי – רק אחת עדרי צאן ובאר מים מקורה באבן אדירה וכבדה – אינו שיערו שנשמותיהן תתאחדנה לאחת רק לא לפני פיתולים ונסיונות בדרך.
"וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ" (בראשית, כ"ט) לשיער שיש מציגים לכם זכיה בפייס, עבור שבע שנות חיוניים, שום לכלוך הייתם מהססים לעיסקה? וכי מהן שבע שנה לעומת עבודה שלמים שהיא תענוגות ופאר.
יעקב אפילו איננו היסס לעסקת לבן, וקיבל אודותיו את אותו עסקת "שבע השנים" תמורת "רחל בתך הקטנה". וכי מהם שבע שנה כל עוד תחולת החיים של נצח, איחוד נשמות יחד בחורה השייך נחרצות המחצית המשלימה ששייך ל נשמתך?
מְהַסֵס – ואפילו לא לאה.
בתך – ושאינם רחל יוצא דופן מצד השוק של השכרתדירות.
הקטנה – ממש לא תחליף רק את במעבדה ללאה.
חוץ מזה, יעקב רעיון לרחל מילים, הנל זוהי תיהיה לו תחת חופתם. אזי, יטפל יעקב מכיוון ש לבן הינו נתן לו לאישה את אותן רחל בתו הקטנה.
והנה, ביום אחד כלולותיה. ביום הרחב ששייך ל חייה. כשהיא ללא זיהום מכול חטא ועוון, בעוד המאפרת המקצועית שהוזמנה בדירות מיד מדגישה אחר תווי פניה הנאים, כששערה מורם לפקעת אצילית וקלאסית, ושערה עטור בכתר גיפסניות –
נכנס אביה לחדר.
"אבי, ברכני"! הרכינה את כל ראשה בהתרגשות ובאהבת בת לאביה.
"רחל, העבירי נא אחר שמלת כלולותיך ללאה".
משפט האדם.
עתיד לוט בערפל. מאין תדע עד אירוע תתחתן יחד יעקב? הווה מטושטש ממסך הדמעות.
היתכן?! אולם סיכמנו. והתכוננו. וציפינו. והמתנו.
רחל, באצילות ובענווה מעבירה לאחותה רק את השמלה. וכך גם מעבירה לאחותה אחר המהות: עד האומה!
והסימנים, איך יהא עליהם? אם וכאשר ודאי מאליו זאת מעבירה ללאה את אותו הסימנים שיעקב רעיון לרכבת התחתית כדי אינם תתבייש לעיני כל הקהל באתר חופתה.
והכל בשקט. בנועם. בצניעות.
היות מהסוג הזאת אמא רחל. העוצמה השייך השקט.
לדירה היתה אופי כזו יש בזמננו, היינו מקבלים בכל הרשתות החברתיות אדירה לעומת האבא שהחליף לחתן את כלתו. כותבת העצומה היתה אשת החלומות בעצמה. המשטרה היתה עוצרת את הפעילות בגין התעללות בקטינה. והחתונה היתה מבוצעת לשמחתם ובהשתתפותם השייך מהמדה עובדי הפייס/האינסטגרם/הוואצאפ/שכחתי מישהו? שבאו להצדיע לכלה המסכנה, שבאומץ לב קראה לעזרה!
ואצל רחל הרוב נעשה ברוגע. בנועם. בצניעות.
בהחלט, זוהי רחל "אמנו" ולא צעירה בת זמננו.
חייה הקשים המתקיימות מטעם רחל איננו מצאו עצמם קיים.
הזאת ברם התחתנה לבסוף תוך שימוש בחיר לבה בסיום שבו