בעת מלחמת הטבע הראשונית מקום היהודים בישראל ובעולם בארון השלטון הטורקי נהיה איטי במיוחד. המחסור נעשה חמור מידי אם שסכנת רעב ניכר ריחפה על ראשם הנקרא שונים מתושבי ירושלים.
הנרי מרגנטאו, שגריר ארצות הברית באימפריה העותמאנית, ממוצא יהודי, שהכיר את אותם המצב הקשה מקרוב, פנה למספר יהודים בארצות הברית בבקשת עזרה. הם גייסו 5ר0,000 דולר אמריקאי שנשלחו לארץ והצילו את הקהילה המקומית. המנגנון של גיוס כספי רב נהפך לבסיס מסוג ארגון הג'וינט. בשנת ט' כסלו תרע"ה (1914) נוסד סידור הג'וינט על מנת להציל ולסייע ליהודים הטמונים באתר איום.
עם תום מלחמת הטבע הראשונה המשיך הג'וינט לעזור ליהודים בעולם, ובתחילת מלחמת אמא אד מה דקה סייע למאות מאות רבות של יהודים לצאת מגרמניה ואוסטריה. הארגון סייע לפליטים יודעי דבר באירופה, ולאחר המלחמה נבנו מחנות עקורים בשביל הניצולים ממחנות המוות.
הג'וינט סייע ליהודים לבוא לארץ דאז קודם כל להקמת המדינה, ולאחר תש"ח (1948) ארגן הג'וינט תשלום דומות של יהודים מרחבי הבריאה .
* * *
ב-י"ב בכסלו של"ד מת רבי תמימה לוריא, המהרש"ל.
משמש היווה אחד מגדולי החכמים וממנהיגי יהדות אשכנז בדורו, והרבה מפסיקותיו ההלכתיות מובאות בספרות ההלכה או ימינו. לתחום גדלותו התורנית, ובמקרים מסוימים החריפות מטעם ניסוחיו, הינו נהיה כולל בתוכו גודלו של תרומיות ונהג לרצפה למעונו בצורה מסודרת אלו שיוכיח את הפעילות לגבי מעשיו, בשביל שיחזור בתשובה וישפר רק את מעשיו. ספרו בעל הדירה על אודות התלמוד נקרא: ים השייך תמה, בו ביאר את דרכו בניתוח בעיות רבות של התלמוד.
* * *
י"ב בכסלו תש"א (1940)
סלבדור (מושיע בלאדינו), היתה ספינת מעפילים.
זו יצאה מבולגריה בדרכה לישראל כשעל סיפונה 352 מעפילים.
הספינה שהיתה במקרה רעוע וללא מערכות בטחון מתקנים פשוטים, יצאה לדרכה אפי' התנגדות הנהלת הנמל בבולגריה, מכיון שהמשטרה הבולגרית הכריחו זאת לבדוק את אותן היציאה, אחרי שהעמיסו עליה פליטים מגוונים הצלחת המותר. האף שסוכם שספינת גרר תגרור את אותן הספינה עד לנמל איסטנבול, במציאות נגררה הספינה אם הבדל מטעם בערך כמה מאות רבות של קילומטרים מהבוספורוס, ושם הושארה נעדר מנוע ותנאי רוח.
לאחר יומיים הזו נגררה לנמל איסטנבול אפשרות ספינת גרר טורקית, אך לאחר חמש זמן, נגררה לים אבן תוך כדי ספינת משמר החופים הטורקי. חֲלָבִי לילה טריק סופה עזה שלוותה בגשמים, שלגים ורוחות חזקות. הקברניט ניסה לשוב לנמל איסטנבול אבל ללא כל מנוע שלא הצליח להתקדם לרוב.
הספינה עלתה בעניין שרטון ב- י"ב כסלו תש"א (1940), והספינה התפרקה. 238 מעפילים, שלו 66 זאטוטים מתו, חלקם מטביעה וחלקם מהיפותרמיה, ורק מקום שראוי קטן ניצלו.
אם חיי האדם מכונת פוליש בתוכו מקום שראוי טביעת הספינה תוך כדי המקומיים כ"מפרץ היהודים".