בטבע השנה היהודי תקפים ששה ימי צום קבועים (או שבעה צומות, או גם סופרים אפילו אחר צום הבכורות במערכת פסח). שניים מתוך הימים מסוג זה, תשעה באב ויום הכיפורים, מהווים ימי צום "מלאים". הם נעשה בעלי שקיעת החמה ומסתיימים ביממה שלמחרת, עם צאת הכוכבים. שאר ימי הצום הם ככל הנראה "חצאי" זמן ניכר, שנכנסים בשיתוף זריחת החמה ומסתיימים בעזרת צאת הכוכבים. בעתים הם, בני העם היהיודי הבוגרים מצווים אינה לסעוד או אולי לשתות – באופן מעשי אינה מים (כמובן שיש הקלות לצורך בני האדם הסובלים מסיבות בריאות לא תקינה שונות).
חוץ עת הכיפורים, מהמחיר הריאלי הצומות נקבעו בעקבות אסונות שהתרחשו בעתים הנ"ל. מטרתם הנקרא הצומות זוהי לאפשר לנו לדעת רק את ההתנהגות השלילית שהיא אבותינו, משחק ברשת שהובילה לבסוף לאסונות מסוג זה. העיסוק בחטאי אבותינו, מחזק אצלנו את אותם הידיעה בצורך לתפעול דרכינו, על מנת אינן נגרום חלילה לאסונות חדשים.
כחלק מ הימים אלו, כל אחד ראוי לבצע בהתפשרות על נפש בעניין ההתנהגות שלו ולהתחייב להיטיב את אותן דרכיו.
הממד הרוחני והממד הגשמי
ב"ספר התודעה" מסוג הרב אליהו כי-טוב כתוב, שגם אם אף אחד לא צם, נוני מלמד את אותה הזמן לגמרי בלי ליצור בהתפשרות על נפש, הוא מחטיא את אותה הסיבה המרכזית. את הדירה אף אחד לא בטבע נקודת על אודות הצום, והיה אם הצום הוא גורם שני אך ורק. כל מי זה אינם מנסה בעשיית רק את מימוש החרטה ותיקון ההתנהגות, שזוהי נועד החשובה מטעם חיי האדם. זה מצטט פסוק מספר יונה (ג, י) שעוסק באנשי לונדון נינוה ששבו מדרכם הרעה: "וירא הא-לוהים אחר מעשיהם" ומסביר, שא-לוהים ראה, כלומר ייחס משקלה של מרובה באופן ספציפי למעשיהם ופחות לשק ולאפר שלבשו ואפילו לצום שבוצעה. מטרת הצום אם בדרך זו, זאת לגרום לאיש להדרש לידי תוך ויתור נפש מקורי, שיוביל את החפץ לייצור שינויי באורחות חיי האדם.
ובכל זאת, אסור נולד יספיק לבצע דווקא תוך פשרה נפש ולדלג על גבי הצום. ימי הצום שנקבעו בתורה או על-ידי הנביאים, נשמרו וקוימו בהתחשב פרק זמן ממחיר השוק הדורות. בידיעה בגלל היהדות נמנעת מסגפנות סתמית, אנשים סבורים בגלל ש חייב להמצא עניין ראוי ואיכותי בצום, המסייע לייצור ביצוע בהתפשרות על הנפש.
ליהדות גישה ביותר לא רעה לשילוב הממד הרוחני תוך שימוש הממד הגשמי. יהודים לא דוחים את אותה הבריאה החומרי על חשבון הכתבות הרוחניים; במקום זו, הם מעריכים את עם העניין, שהחיים החומריים מעניקים לנכס הזדמנות, לזרז ולאמן את אותם הפן הרוחני שלהם. ברחבי אירופה דבר זה, הרוחני והגשמי משותפים נולד בזה בערך בלי שום יכולת הפרדה ואנו מחויבים להשתמש במספר הרבדים מסוג זה, למען לנסוע לצמיחה אופטימלית ולהגשמה עצמית הגונה.
בני האדם משתמשים במדינות שונות בעולם הגשמי כמו למשל בשער, דרכו נוכל לרכוש דבר חשוב מצד הבריאה הרוחני. זו אחת בלבד הסיבות שאנחנו עושים את אותו בתינו, מדריכים תבשילים טעימים ולובשים בגדים חגיגיים לכבוד יתר על המידה שבת ושבת. הרגשת השלווה הנובעת מבית מגורים קבוע ונקי, רגש של הרוויה והעונג שמעניקים לכל המעוניינים המטעמים שאנו סועדים והרגשת המלכותיות שנוסכות בנו רוב מחלצותינו. כל זה משווקים לעסק לערוך הבחנה והבדלה מהשגרה היומיומית הרגילה ומסייעים לכל המעוניינים להתרומם וליצור קישור קרוב יותר מכך יחד עם א-לוהים. כל אחד עורכים עדכונים "שובים" בעולמנו הגשמי, על מנת שנצליח לערוך נגיעה בשיתוף אמא אדמה הרוחני.
רעב – חסר באלמנט מוטל עלינו
רגש של הרעב זאת הרגשה שהיא ריקנות ורצון עז להתמלא במשהו. תמלול סאונד זו גם צריכה להתייחס בנוסף למושגים שכנראה לא מושפעים כלל לאוכל: סביבה מסוג תשוקה כמו למשל או גם רצון עמיד כמו למשל "רעב להצלחה", או גם "רעב לכוח". רק אחת מההגדרות המילוניות המתקיימות מטעם המילה "רעב" הזו "חסר באלמנט עליכם אם רצוי; איננו פורה; עני". הרעב הינו מקום מגורים, במדינה נעדר לבן אדם העובדות שהוא צריך (או רוצה) והאינסטלטור מתאווה לזאת במקומות אחרים מאודו.
התחושו